• עמוד הבית
• אודות הפרויקט
• תוכנית
  • אמנות ויזואלית
  • עיצוב
  • צילום
  • מוסיקה קלאסית
  • מוסיקה עכשווית וג'אז
  • קולנוע
  • תיאטרון
  • מחול
  • כנסים וסמינריונים
  • סדנאות
  • ספרות/פרסומים
  • פרויקטים חינוכיים
• חדשות
• עיתונות ורדיו
  • עיתונות ישראלית
  • עיתונות פולנית
• גלריה
• מולטימדיה
• תרבות פולנית
  • לעולם פולני
  • אדריכלות
  • הקולנוע במעבר מהמאה ה-20 למאה ה-21
  • האופרה - אמנות חיה
  • התיאטרון של המאה ה-21
  • פני הצילום
  • פרופילים: קזישטוף קישלובסקי
  • קישלובסקי: פילמוגרפיה מלאה
  • הקולנוע לאחר שנת 1989
  • הקולנוע החדש ביותר
  • הבימה של מוסיקת הפולק
  • עיצוב
  • מסביב לג\'אז
  • צלילים אלטרנטיביים
  • מלחינים צעירים
• מוסדות
  • מוסדות תרבות
  • ארגונים יהודיים בפולין
  • מוסדות דיפלומטיים
• צור קשר
• טופס למפיקים

הצגת הבכורה של "מאדאם בטרפליי" על במת האופרה הלאומית בפולין ב-29 במאי 1999 הייתה ההישג הגדול הראשון של הבמאי מריוש טרלינסקי ומעצב הבמה בוריס קודליצ'קה. ההצגה הוורשאית עוררה את תשומת ליבו של מנהל האופרה של וושינגטון, הטנור הדגול פלסידו דומינגו. כעבור שנתיים, הוצגה הפקה משותפת פולנית-אמריקאית בבימויו של טרלינסקי בוושינגטון. הצגת הבכורה שהתקיימה ב-27 באוקטובר 2001, סחפה את הקהל האמריקאי בהתלהבות וזכתה לביקורות מעולות בעיתונות.

"הדיבוק" של ורליקובסקי הוא ניגוד לכל המופעים הסנטימנטליים והסרטים זוכי האוסקר, "על יהודים ושואה", שאחריהם הצופה יכול להזיל את הדמעה הריטואלית וללכת בשקט הביתה. זהו קול הוגן באופן נוגע ללב, מסונן ברגישות עצמית, ובמובן מסוים גם בגופניות עצמית, דרך נסיונם של דור בני ה-40, אי-חווית השואה שלהם וכן אי-חווית אלוהים, שהדיבוק היהודי בכל זאת אינו מניח לו בשלווה.
טדיאוש סובולבסקי, "גזטה ויבורצ'ה"
 

"DJ מטבח" הוא משחק אינטראקטיבי תיאטרלי-מוסיקלי בן 40 דקות, המיועד לילדים בגילאי 6 עד 11. הוא מבוסס על הרעיון שניתן לנגן ממש על הכל ושכדי לחבר יצירות מוסיקליות ניתן להשתמש בכל צליל מהעולם הסובב אותנו. בהצגת חוצות של הקבוצה "א-לה-תיאטרון" מפוזנן, כל אחד מזוג השחקנים מפעיל אחת מה"עגלות" על גלגלים שמחקות את המטבח המודרני והמסורתי. האמנים מתקשרים עם הצופים הצעירים לא על ידי מילים, אלא באמצעות צלילים.

"קוסמוס" איננו סתם סיפור (...). זהו סיפור על היווצרותו של הסיפור עצמו, על היווצרותה של המציאות, כפי שהיא נולדת בכבודות ובאופן מגושם מהאסוציאציות שלנו ... "קוסמוס" מוביל באופן רגיל לעולם בלתי רגיל, כאילו אל מאחורי הקלעים. היות וסיפור בלשי הוא נסיון להכניס סדר בכאוס, "קוסמוס" בנוי כרומן בלשי.
ויטולד גומברוביץ'

מחזה זה מעמת בין נציגים של שני מעמדות חברתיים, האחד אינטלקטואל והאחר פועל, שנגזר עליהם לגור תחת קורת גג משותפת בגלות. המפגש ביניהם יוצר תלות בחיים המשותפים, כורך המציאות. עפ"י פרשנותו של בימאי האנסמבל איגור ברזין הדרמה עוסקת במאפיינים של הגירה ובסוג ההגירה המיוחד של שיבה לישראל.

עולם של חפצים שנוצר והונפש על ידי השחקנים והוא, ממבט ראשון, חפצים ישנים שאינם בשימוש כיום: שעון וטלפון של פעם, מטחנת קפה, מכונת תפירה, מכונת כתיבה ותיבת-נגינה. בעולם זה, לכל דבר, אפילו הקטן ביותר: פטישון, גלילון וקפיץ קטן, יש מקום, הסטוריה ואופי משלו. התפאורה קסומה, נוסטלגית, והמחזה מלווה בשירים מלודיים, שמהווים אף הם מיתרונותיו של המחזה החדש ביותר של תיאטרון ההנפשה.

 (...) הסיפור פשוט: לאמא (דנוטה ריי – Danuta Rej) ולאבא (ארתור רומנסקי – Artur Romański) אין פנאי לבנם הקטן (מרצל גורניצקי – Marcel Górnicki) ולעצמם, כמו פעם. החיים שלהם עמוסים בעבודה. אמא כל הזמן תופרת ואבא כל הזמן כותב. הם מסתכלים על המכונות שלהם יותר מאשר על הילד. והם כל הזמן מתווכחים. הדבר היחידי שמסוגל לחבר ביניהם הוא מוסיקה – צלילי תיבת-נגינה קטנה שפעם נשמעו בבית. האם כושר-ההמצאה של הילד הקטן יוכל לתקן את המנגנון המקולקל?
תיאטרון האנימציה

בין יוצרי המחזה: הבמאי וכוריאוגרף יאן שורמיי, המלחין זיגמונט קונייצ'ני, התפאורן וויצ'ך יאנקוביאק ומעצבת התלבושות מרתה הובקה. העיתונאי והסופר מיכאל קומר ויאן שורמיי לקחו על עצמם את עיבוד והכנת הטקסים הדתיים. השירים נכתבו על-ידי המשוררת הפולנית הגדולה אגניישקה אושצקה.

"סלטו מורטלה"  זוהי תהלוכת-אבל, שנוצרה בהשראתו של סיפור אמיתי על מאות פסנתרים שננטשו על שפת אגם, על-ידי חיילים ששדדו את העיר. העדים טענו שסמלי האמנות הקלאסית האלו, שננטשו ונשכחו, נרקבו במשך שנים רבות עד שהתפרקו לחלוטין ולקחו עימם את כובד זכרונות המלחמה וכן את המעמד, הרומנטיקה והתרבות המזוהים עם כלי נגינה אלו...

בהתבסס על כך, "סלטו מורטלה" מציג סידרה של תמונות מרגשות שמוגשות על-ידי קבוצת קרקס מוזרה שירדה מהפסים ומשקמת את הפסנתרים, אחר-כך משחקת בהם ולבסוף מביאה את הצורה ואת האידיאה שלהם להתפרקות טוטלית.

בחירת המחזות לא הייתה מוכתבת על ידי סגנון אחיד, נושא אחד או גיל המחברים. חלק מהטקסטים מתמקדים בחברה הפולנית ובשינויים שהיא עוברת, אחרים מתרכזים ביחיד ובתפקידו החברתי. כל הטקסטים קשורים למסורת הפולנית, למרות שלעתים הם מנסים לברוח ממנה. במסגרת הפסטיבל התקיימו גם סדנאות למחזאות, הרצאות של מחזאים פולנים ודיונים.

יעל רונן ב"בת ים", מספרת בשיתוף עם שחקנים פולנים את ההיסטוריה של משפחה יהודית בת שלושה דורות, במסע, מסורתי לכאורה, של חיפוש שורשים בטיקוצ'ין. המשפחה תצטרך להתמודד עם עובדות חדשות שיתגלו לה, עם המציאות הפולנית ועם דעותיה על הפולנים.

מיכאל זאדארה ב"טיקוצ'ין", ביחד עם שחקנים ישראלים, שואל גם הוא על זהות ועבר שהוא לא תמיד נוח: שני עיתונאים ודוקטורנטית צעירה מנסים לגלות האם אישה מבוגרת שאמורה לקבל מדליה של "חסידת אומות העולם" הייתה אכן גיבורה.
 

פאבל מושצ'יצקי (Paweł Mościcki), מומחה לתיאטרון, הנחה הרצאה השוואתית שממקמת את זרמי התיאטרון הפולני על רקע התיאטרון האירופי. פרופ' נורית יערי, ראש החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, התיחס ליצירתו של תדיאוש קנטור (Tadeusz Kantor) ולהפקותיו התיאטרליות בהרצאה בשם "תיאטרון וזכרון".

ולודז'ימייז' סטנייבסקי (Włodzimierz Staniewski), מייסד ומנהל האגודה התיאטרלית "גרדז'ניצה", ניהל סדנה לסטודנטים, בת חמישה ימים. זופיה אוזלץ (Zofia Uzelac), דיקנית הפקולטה ללימודי תיאטרון בבית הספר בלודז', יחד עם השחקן בוגוסלב סמוטיוק (Bogusław Semotiuk), ניהלו במשך שלושה ימים סדנה שהתרכזה בסוגית הקצב במחזותיו של בוגוסלב שפר (Bogusław Shaeffer).

הפרויקט יסתיים בפרזנטציה של תוצאות הסדנה וקריאת דרמה של ינוש גלובצקי (Janusz Głowacki) "אנטיגונה בניו יורק" בנוכחות המחבר.

תיאטרון "ביורו פודרוז'י" מוכר בהפקות הראוותניות והמסוגננות שלו למחזות קלאסיים, כגון "כרמן", "מקבת" (שיתארח בארץ בתחילת יוני) ואחרים. הקבוצה פיתחה שיטת משחק ייחודית לשחקנים על קביים, המשלבת עבודה גופנית וקולית, שיטה שמבוססת על גישות לתיאטרון הפיזי שהתפתחו בפולין בעשורים האחרונים.

המחזה זכה בהוקרה של מבקרים וצופים בפסטיבל אביניון בצרפת ובפסטיבל לתיאטרון פולני בברלין בשנת 2005. הקהל האמריקאי ב"נקסט וייב פסטיבל", שנערך באקדמיה למוסיקה של ברוקלין, קיבל את המחזה בשנת 2007 במחיאות כפיים סוערות בעמידה. ההצגות ילוו בתערוכה מולטימדיאלית שמוקדשת לתפאורה הפולנית בת-זמננו.

במסגרת הפסטיבל יתקיימו גם סדנאות לנוער בשיתוף עם עיריית בת ים ופסטיבל בת ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב.

המחזה "3 תופים" הוא יישום של תיאטרון מחול ותנועה מודרני ואקספרסיבי. המסר האוניברסלי מתייחס לארבעה שלבים בחיי אנוש – מילדות שמחה ועד לזיקנה שלווה – שמקבלים ביטוי באמצעות קצב, תנועה ומחול. ביצירת קצבי החיים משתתפים מוסיקאים משלישיית התופים האקדמית "Perkursors" (מרימבה, ויברפון וכלי תיפוף אחרים) יחד עם שחקנים מ"תיאטרון הבובה והשחקן" מאופולה, שמנפישים את הבובות בטכניקת bunraku, רוקדים ומשחקים בגופם, במימיקה ובג'סטות.

הדרמה של ואלצ'אק הוצגה בישראל לראשונה במהלך פסטיבל דרמה פולנית בדצמבר 2008, בקריאה מבוימת. טקסט של המחזה, מתורגם לעברית, פורסם באנתולוגיה שליוותה את הפסטיבל.

הטקסט של המחזה, בתרגומה של ענת זיידמן, פורסם באנתולוגיה של הדרמה הפולנית העכשווית שיצאה לאור בהוצאת "ספרא", ביוזמת המכון הפולני בתל אביב.