ידיעון
מעוניינים לקבל באופן שוטף מידע על הפרויקטים והאירועים הבאים?
שלחו לנו את כתובת האי-מייל שלכם.
מסביב לג'אז
מרק רומנסקי
מיאס עד לאילתורי פסנתר
יאס (yass) – מוגדר לעתים כסגנון חדש במוסיקה, אך יותר נכון להגדיר אותו כשילוב של סגנונות רבים כגון ג'אז, מוסיקה מאולתרת, טכנו, פאנק רוק ופולק. המונח הומצא בסוף שנות ה-80 בפולין על-ידי טימון טימנסקי – תוספת של המתורגמן].
במציאות הקשה שחוו חוגי האמנות בפולין לאחר השינויים החברתיים והפוליטיים שחלו ב-1989, הג'אז הפולני נשאר אחד מסוגי המוסיקה המעניינים והמתפתחים ביותר. הוא לא רק נמנע מקפאון, כפי שקרה בהרבה תחומי אמנות אחרים, אלא אף הרחיב את ההיצע שלו, הודות לגבולות שנפתחו ולאפשרויות הבלתי מוגבלות לשיתופי פעולה אמנותיים עם אירופה וארה"ב.
הגל השני של היאס
התופעה החדשה החשובה ביותר בג'אז הפולני של תחילת שנות ה-90 הייתה בימת היאס בתלת-העיר: גדאנסק-גדיניה-סופוט. טימון טימנסקי, זמר ונגן בס וגיטרה, יחד עם להקת Miłość ("אהבה"), עשו מעין מהפך. בתוך הממסד של הג'אז, שהיה מורכב מנגני-ג'אז בעלי השכלה מעולה ומיומנות טכנית מצוינת, אך כבולים בנוסחאות מעין אקדמיות, צצה לה פתאום קבוצת מוסיקאים, ששמה יותר דגש על שמחת הנגינה, טבעיות תוססת ואקספרסיה בלתי מוגבלת, מאשר על וירטואוזיות ותחכום פורמלי.
יחד עם "אהבה", להקות כגון "Maestro Trytony", "Łoskot" ובראשה מיקולאי טשאסקה ו-"Arythmic Perfection" של נגן הקלרניט מאזול, יצרו סביבה אלטרנטיבית, שזכתה בפופולריות הולכת וגדלה בקרב הצעירים. אנשים צעירים שנטשו את הג'אז כבר בשנות ה-60, קודם לטובת הרוק ואחר-כך לטובת הפופ, מצאו במוסיקה זו אנרגיות של טראנס ומעין סמל של זהות הדור.
בשנת 1995, בפסטיבל הראשון למוסיקה מאולתרת חדשה, שאורגן על-ידי מאזול, החל גל שני של יאס, שבו התפרסמה, בין היתר, להקת Kaktus ("קקטוס") של נגן הגיטרה והבס תומאש "שוויינטי" הסה (שנפטר לא מזמן) – שנמנה על הדור המבוגר יותר של יוצרי יאס. להקה זו הגיעה למרחבים קרובים יותר לג'אז-רוק ופיוז'ן, על-ידי יצירת מוסיקה המבוססת על חטיבת קצב דינאמית ורוקית. אז גם הופיעה בהופעת בכורה להקת Paralaksa ("פרלסקה") של וויצ'ך מאזולבסקי, נגן בס מתלת-העיר, אחת הדמויות המעניינות ביותר על בימת הג'אז הפולנית. בפסטיבל הופיעה גם להקת Ścianka של הגיטריסט מאצ'יי צ'שלאק שהייתה יצירתית ביותר. תוך שימוש בסט כלי נגינה רוקי ובצלילים "מלוכלכים", האופייניים למוסיקה הזו, היא חקרה אזורי מוסיקה עכשווית קלאסית. בדומה ליצירות של מלחינים עכשוויים, גם המוסיקה של Ścianka נעה בגבול שבין הלחנה לבין אילתור. עקב הצליל שיצרה ואופן ההתייחסות למסורת הקלאסית, השוו אותה למוסיקה של הלהקה האמריקאית Sonic Youth.
למרות שלפסטיבל הראשון למוסיקה חדשה היה אופי של אירוע הדור, השתלבו בו שני גלי היאס זה בזה. כמה מהמוסיקאים משני הגלים נפגשו ביחד בג'אם-סשנס ותיכף לאחר מכן ייסדו להקות חולפות, בדרך כלל קצרות ימים. ללהקות "מעורבות" כאלו היו שייכות, בין היתר: Arythmic Memory בראשותו של מאזול שניגנו בה מאצ'יי צ'שלאק ו-וויצ'ך מאזולבסקי ומוסיקאי אחר של פרלקסה, אדם קמינסקי. בהרכבה החדש של להקת Łoskot, שהוחייה על-ידי מיקולאי טשאסקה, ניגן כבר תומאש הסה, שניגן גם בלהקה השנייה של טימון טימנסקי Trupy ("גופות"). בשנת 1996 הופקו שני תקליטים חשובים מאד: תקליט הסולו "Cześć, cześć, cześć" של מיקולאי טשאסקה והתקליט הראשון והיחיד של "גופות" – "Songs For Genpo". באלבום של טימון היה אוסף של שירים שנכתבו באופן מאד אינטליגנטי ולא קונבנציונלי, שמזכירים במקצת את התקופה הפסיכודלית, בעוד שהתקליט של טשאסקה היווה אילתור בלתי מוגבל.
במשך הזמן, הלהקות שהתחילו ביאס החלו להרחיב את מגוון הסגנונות של יצירתן. Arythmic Perfection של מאזול הפיקה את התקליט "Rozmowy Scatem", יחד עם זמר הרוק הידוע קאז'יק סטאשבסקי. הלהקה הבאה של טימון, Kury ("תרנגולות") התקדמה אט-אט לכיוון של סאטירה חריפה ותיאטרון אבסורד מעין קברטי ("P.O.L.O.V.I.R.U.S."). מיקולאי טשאסקה החל בשיתוף פעולה מעניין עם מחבר השירים והזמר של להקת Świetliki ("גחליליות"), מרצ'ין שבייטליצקי ("סבל ומנוחה"). ומאזול עצמו התקדם בשלבים לכיוון של הרחבת מרכיב האימפרוביזציה ובכך נכנס לתחום שמכונה לעתים "אילתור חדש".
אילתור חדש
בסוף שנות ה-90, יאס הפסיק בעצם להתקיים כתנועה אמנותית מלוכדת מבחינת דור המבצעים והסגנון. מ"אהבה" פרשו הפסנתרן לשק מוז'דז'ר והסקסופוניסט מאצ'יי שיקאלה ובשנת 2001 נפטר באופן טראגי המתופף המצוין יאצק אולטר, ובכך נעלמה מהבימה אחת מלהקות הג'אז הצעירות החשובות ביותר של שנות ה-90. הניגוד בין שעשוע פופוליסטי לבין אקספרימנטים נועזים, שהחל לסדוק את היאס כבר קודם, הוביל להתפרקותה של תנועה זו.
אחד ה"צאצאים" של יאס היה "האילתור החדש", שנקשר סגנונית לבימה האירופאית של מוסיקה מאולתרת, המיוצגת על-ידי אמנים כגון: הגיטריסטים פרד פריט ודארק ביילי, הסקסופוניסטים אוון פארקר, פטר ברוטזמאן, הפסנתרן אלכסנדר פון שליפנבאך והמתופף ג'ון סטיבנס. מוסיקאים אלו יצרו נוסחה של אילתור טוטלי, משולב בחשיפה של יכולות סונוריסטיות [שימוש בטכניקות נגינה חדשות בכלי נגינה מסורתיים, על-מנת להפיק סוגי צלילים חדשים – תוספת של המתורגמן] של כלי נגינה. במוסיקה זו לא היה כבר מקום למסורת הג'אז האפרו-אמריקאית, היא התבססה יותר על הנסיון של המוסיקה האירופאית העכשווית. אחת הסנוניות הראשונות של התנועה החדשה בפולין היו הקלטות של הלהקה Mazolla Perplex, בהפקתו של המתופף הבריטי המפורסם טוני אוקסלי, שבנוסף ללידר לקחו בהן חלק המוסיקאים הגרמניים היינריך דוק חאסטקה וסטפן הולקר. יצירת הכותרת, הנמצאת על התקליט "Newborn" שהופק בשנת 1997, מהווה חקר של אינטראקציה בימתית בין האמנים ובו-זמנית מופע של מוסיקה שמתהווה "פה ועכשיו", כמעט ללא הנחות-בסיס וללא תסריט מוגדר. בכיוון דומה שאפו ללכת גם סלאבומיר יאניצקי (בס) ויאצק מייבסקי (תופים), מקימי מועדון Mózg ("המוח") בעיר בידגושץ', המועדון החשוב ביותר לג'אז צעיר, לא מסחרי, של שנות ה-90, וקודם כל חברי להקת Piece of Brain. המוסיקה שלהם מהווה דוגמה ליצירתיות בלתי מוגבלת וחוש הומור (מוסיקלי) אבסורדי.
האירוע החשוב של סוף שנות ה-90 היו ההקלטות של Diffusion Ensemble – פרויקט משותף של מאזול ואמן-הפרפורמנס רוברט קנוט. בתקליט "Azzure Excess" שהופק בשנת 1999 ניגנו מוסיקאים צעירים רבים, ביניהם: מיכאל גוס – תופים, אנדז'יי איזדבסקי – גיטרת בריטון, מרק רוגולסקי – טרומבון, חצוצרה. והם אלו שבשנים הבאות יהוו, לצד מאזול, טשאסקה ויאניצקי, את הכוח המניע של האילתור החדש. בנוסף לאמנים המפורטים מעלה, לדור האילתור החדש שייכים גם: רוברט פיוטרוביץ' – גיטריסט ומארגן קונצרטים, אנא זאראדני – סקסופוניסטית ומפעילה כלים אלקטרוניים, מיכאל גורצ'ינסקי – סקסופוניסט ונגן קלרניט. להישגים הגדולים ביותר של בימה זו שייכים האלבומים: "Energa One" של הצוות גורצ'ינסקי ופיירניק, "Afferico" של " פרויקט רוגולוס X שבילאס" וטשאסקה וכן תקליט "Curvatura Grande" שנושאים אופי קל יותר, קרוב לסגנון הגרובי של להקת Boys Band Trio (אנדז'יי איזדבסקי, מיכאל גורצ'ינסקי, מיכאל גוס).
למרבה הצער, עקב העניין המועט שגילו חברות ההפקה כלפי סגנון זה, רבים מהפרויקטים של בימת המוסיקה המאולתרת הפולנית לא תועדו בתקליטים. כדוגמה יכולות לשמש הלהקות של אנדז'יי איזדבסקי: Laam Pass ו-Sonus Acrobata.
אזורי החיץ של הג'אז
כפי שהזכרתי כבר קודם, בסוף שנות ה-90 פרש מ"אהבה" הפסנתרן המעולה בעל ההשכלה הקלאסית, לשק מוז'דז'ר. לאחר התקליט "Talk to Jesus" (1996) שהתקבל היטב על-ידי חוגי הג'אז המסורתי, הוא החל לשתף פעולה עם הסקסופוניסט השאפתן אדם פיירונצ'יק (יליד 1970). המוסיקה של הצמד הייתה תוצאה שקולה של קטעי פסנתר של מוז'דז'ר שהיו קרובים בסגנונם לסגנון של קית ג'ארט ואילתורים של פיירונצ'יק, שנולדו מ"ג'אז חופשי", אך השתלבו מצוין עם הפרזות הנעימות של הפסנתר. ברקמת הצלילים שנוצרה על-ידי שני האמנים, לא היו חסרים גם אלמנטים של מוסיקה אתנית, מודגשים על-ידי "פריפרציות", כלומר, צלילי פסנתר שחפצים תקועים בין מיתריו, ועל-ידי צלילים של כלי הנגינה הערבי "זואוקרה".
לאחר שני אלבומים: "Live in Sofia" (1989) ו-"19-9-1999" (1999) נפרדו דרכיהם של הצמד ולשק מוז'דז'ר הפך לאחד ממוסיקאי הג'אז הפופולריים והמוערכים ביותר בפולין. ההוכחה לכך היא התקליט "Piano" שהופק בשנת 2004. יצירות עם מנגינות מבריקות מצאו דרך אפילו לקהל פחות בשל מבחינה מוסיקלית. הווירטואוזיות, ההומור וכן האווירה המרגיעה והעדינה הביאו לתקליט הצלחה מסחרית גדולה. התקליטים הבאים שלו: "Piano Live" (2005), "At the Carnegie Hall" (2004 - הקלטת קונצרט בניו יורק, שבו אדם מקוביץ' ליווה את מוז'דז'ר) וכן "The Time" (2005) ו"Between Us And The Light" (2006) שהוקלט עם לרס דניאלסון וזוהר פרסקו, רק חיזקו את הצלחתו של מוז'דז'ר ואישרו את המעמד יוצא הדופן שלו בשוק הפולני.
אדם פיירונצ'יק פנה לדרך אחרת לחלוטין . תקליטו "Digivooco" שהופק בשנת 2001, מהווה עירוב מסקרן של מוסיקה אלקטרונית, מוסיקה אתנית ואילתורי ג'אז דינמיים של גרי תומס, סקסופוניסט אמריקאי שצמח מזרם ה-M-Base. ביצירת קטע של כלי נגינה אלקטרוניים לקח חלק הנגן הפולני הוותיק בסוג זה של מוסיקה, תדיאוש סטודניק. התקליט "Amusos", שהופק בשנת 2003, היווה המשך סגנוני לתקליט "Digivooco". מגוון הצלילים הרחב והקשה להגדרה, הועשר כאן בקולה של זמרת שחורה ממוצא צרפתי – מינה אגוסי.
מקוריותה של המוסיקה של פיירונצ'יק טמונה בקולאז' יוצא דופן של סגנונות ושילוב של מוסיקה אלקטרונית ואקוסטית.
בדרך קצת שונה הולך המתופף שמנגן גם בכלי נגינה אלקטרוניים – יאצק קוחן. החל מהתקליט "Double Life Of A Chair" שהופק בשנת 2002, הוא מפתח בעקביות אסתטיקה משלו, של שילוב מוסיקה אלקטרונית עם אילתורים נועזים, טכניקה סדרתית וכן "גרובים" דינמיים בסגנון של מועדונים. האמן הפולני מזמין מוסיקאים בולטים מכל העולם להקליט איתו. ניגנו איתו בין היתר: פאל מיקלבורג ופראנץ הויצינגר; הגיטריסטים דייב טרונצו ואוחיחאשי קאזוהיסה; הסקסופוניסטים בריגן קראוס, גרג אוסבי ואדם סימונס והפסנתרן סלאבומיר יאסקולקה. הפרקים הבאים ביצירה של קוחן היו האלבומים: "One Eyed Horse" (2005) ו"Yearning" (2006). בנוסף, מזה מספר שנים האמן מקיים גם פרויקט קונצרטים מעניין בשם AJEE (Acoustic Jazz in Electronic Environment), שמשלב מוסיקה אלקטרונית, ג'אז ומוסיקת מועדונים. היצירה של להקה זו קרובה ל-nu-jazz הנורבגי, המיוצג על-ידי אמנים כגון נילס פטר מולוואר או בוגה ווסלטופט.
בזרם של הג'אז האלקטרוני/מועדוני, שזכה בפופולריות די רבה אצל הצעירים, ניתן בוודאות למקם את להקת Pink Freud מתלת-העיר, של נגן הבס וויטק מזולבסקי. האלבום הראשון של הלהקה: "Zawijasy" (2000) צמח עוד מסגנון היאס, אולם האלבום הבא "Sorry Music Polska" היווה כבר שילוב של ג'אז-רוק דינאמי עם נופים אלקטרוניים של נו-ג'אז. בתקליט נכללים מוטיבים של היפ-הופ, scratche ופוסט-פרודאקשן. מרכיבים אלו נשמעים חזק יותר בתקליט הבא, “Jazz fajny jest” ("ג'אז הוא כייפי") שכולל רמיקסים של יצירות של Pink Freud בביצועים של אמנים פולניים מחוגי ההיפ-הופ והמוסיקה האלקטרונית, בין היתר: אנווי, פיש, אימדה, מיכאל "בוניו" סקרוק, "מכשפים לא אשמים" ומיקה אורבניאק.
וויטק מזולבסקי הוא דמות פעילה מאד בעולם המוסיקה הפולנית. הוא שותף לפרויקטים מגוונים רבים. יחד עם אדם קמינסקי (כלי נגינה אלקטרוניים) הוא הפיק תקליט אימפרוביזציות נסיוני "V. 2.0" כלהקת "פרלקסה" החדשה. יחד עם מוסיקאי ההיפ-הופ: פיש ואימדה וכן עם מיקולאי טשאסקה, מאצ'יי מורטי ובוניו, הוא מנגן בלהקה Bassisters Orchestra ללא אחידות סגנונית; עם די. ג'יי. בוניו – בלהקה האלקטרונית-פוסט-רוקית-היפ-הופית Ludzie ("אנשים") ועם הסקסופוניסט תומאש דודה והמתופף מאצ'יי מורטי – בלהקה האלקטרונית-לגלגנית Baaba (תקליט "Poope Musique").
הקריירה של להקת Robotobibok ("הרובוט העצלן"), מתפתחת בצורה מאוד מעניינת. הלהקה, המשלבת קצבים עצבניים ומסובכים שצמחו מהמסורת של ה-M-Base האמריקאי עם סינתיסייזרים אנלוגיים ואילתורי ג'אז, הקליטה כבר שלושה תקליטים: "Jogging" (2000), "Instytut Las" – "מכון יער" (2003) ו"Nawyki Przyrody" – "מנהגי טבע" (2004). בשנת 2005, בפסטיבל לקולנוע אילם, הלהקה הקליטה בהופעה חיה מוסיקה שליוותה את הסרט "סימפוניית החושים" משנת 1926. המוסיקאים השתתפו גם בפסטיבל ה-12 של Warsaw Summer Jazz Days, והופיעו בקונצרטים בארה"ב ובאירופה.
את הקריירה הבינלאומית הגדולה ביותר עשה צמד D.J's מוורוצלאב, מרצ'ין צ'יחי ואיגור פודלו, שמופיעים תחת השם Skalpel. זוהי הלהקה היחידה מפולין עד כה שחתמה על חוזה עם החברה היוקרתית מלונדון Ninja Tune. החוזה נשא פרי בדמות שני תקליטים שהתקבלו טוב מאד בעולם: "Skalpel" (2004) ו"Konfusion" (2005). הצמד מסמפל יצירות ג'אז פולניות ישנות, שהוקלטו עוד על תקליטי ויניל של פול-ג'אז, ומשיג בכך אפקטים יוצאי דופן, שיחד עם ויזואליזציה גורמים לכך שהמופעים שלהם מהווים אחת האטרקציות הגדולות ביותר בקונצרטים של מוסיקה בפולין.
גם הלהקה Alchemik זכתה לפופולריות רבה בקרב הקהל הפולני. Alchemik כוללת את הסקסופוניסט, המפיק והמעבד המוסיקלי גז'יגוז' פיוטרובסקי, הפסנתרן הצעיר והמוכשר מרצ'ין מאסצקי, נגן הבס מרצ'ין מורבסקי והמתופף רוברט לוטי. מוסיקת הרביעייה נעה בין אתנו-ג'אז בהשראה של מוסיקה אירופאית עממית לבין סגנון מוסיקלי שמזכיר את היצירה של הסקסופוניסט הנורבגי יאן גראברק. תחת השם Alchemik הנגנים הפיקו שלושה תקליטים: "Acoustic Jazz Sextet" (1998), "אזור הלחשים" (2001), "Dracula in Bucharest" (2004). בשנת 2005 פיוטרובסקי הפיק אלבום מקורי משלו "Sin", שבו הוא "מפלרטט" עם צלילים אלקטרוניים, נו-ג'אז ומוסיקה מרגיעה.
ג'אז צעיר
גם הזרם העיקרי של הג'אז הפולני נמצא במצב טוב מאד. בין המוסיקאים של הדור הצעיר והבינוני בולט במיוחד צמד האחים מרצ'ין ובארטלומיי אולש (שניהם נולדו ב-1973). הראשון מנגן על קונטרבס והשני על תופים. הם מהווים ביחד את אחת מחטיבות הקצב הטובות בפולין. הם בולטים בין מוסיקאים אחרים גם הודות ליצירתיות העצומה שלהם בתחומי ההלחנה והאילתור ולעקביות הבלתי-מתפשרת בהליכה בדרך יצירה משלהם. בשנת 1998 הם הקימו ביחד עם הסקסופוניסט קז'ישטוף קפל את להקת Custom Trio וכבר בשנה שלאחר מכן זכו בפרס השני בפסטיבל Jazz Juniors. זמן קצר לאחר הצלחה זו, יצא לאור האלבום הראשון של השלישיה, "Mr. Nobody". אמנם היצירות, בסגנון היצירות המוקדמות של אורנט קולמן, היו קצת נאיביות, אך בישרו על כשרון עצום של המוסיקאים הצעירים. היצירה הבשלה הראשונה היה תקליטם משנת 2000 "Free Bop" שהוקלט עם חצוצרן הג'אז החופשי האגדי אנדז'יי פז'יביילסקי כנגן-אורח. בהתאם לשם התקליט, המוסיקה בו נעה בין בי-בופ דינמי לבין אלתורי ג'אז חופשי נועזים יותר, דומים בסגנונם ליצירה של קולמן או צ'ארלי מינגוס. התקליט הבא של השלישיה: "Back Point" (2001) נמנה על הביצועים הטובים ביותר בפולין של ג'אז ברוח free ויחד עם זאת, מבוסס על נגינה דינמית וממושמעת.
לאחר הפקת "Back Point", נפרדו דרכיהם של חברי השלישייה, והאחים אולש פנו לשיתוף פעולה עם אדם פיירונצ'יק, שתועד באלבום "Gray Days" (2001). השלישייה החדשה הציגה מוסיקה שחרגה מאידיום הג'אז במובנו הקלאסי. המוסיקה שלהם פנתה לשחרור הגבלות פורמליות ולאקספרימנטים נועזים יותר של אילתור.
הם המשיכו בעקביות בדרך דומה, אך הפעם עם מיקולאי טשאסקה – סקסופוניסט אלט, סופרן ונגן קלרניט בס ("Mikro Muzik", 2002; "Las Sketch Up", 2003; ו"Danziger Strassenmusik" 2004 – כפרויקט מקורי של טשאסקה).
האלבום משנת 2003 "Contemporary Quartet" היה יוצא דופן בקנה מידה עולמי. באלבום זה הופיעו ביחד עם האחים אולש, מוסיקאים אירופאים ידועים: רודי מאהאל – קלרניט בס ומירצ'אה טיבריאן – פסנתר. הרביעייה פירשה באופן ג'אזי יצירות של מלחיני המוסיקה הפולנית העכשווית: קז'ישטוף פנדרצקי, סטפן קישלבסקי, ויטולד לוטוסלאבסקי, גראז'ינה באצביץ' ומאז'נה קומסטה. כתוצאה מכך נוצר תקליט מעניין ביותר ואחיד בסגנונו, שהיווה שילוב של מוסיקה עכשווית וג'אז חדשני מרתק. פעילותם של האחים מרשימה מאד. בצד תקליטי סולו: "Ornette On Bass" (2003) של מרצ'ין ו"Free Drum Suite" (2004) של בארטלומיי, המוסיקאים שיתפו פעולה עם נגני-ג'אז עולמיים בולטים כגון: כריס ספיד, סימון נאבטוב, תיאו יורגנסמן, דייויד מאריי וקני ורנר.
גם אלבומי הסולו של מיקולאי טשאסקה נמנים על התופעות המעניינות ביותר של הג'אז הפולני. לדוגמה, אלבומו המעולה "Orangeada" (2005) שהוקלט בליווי של פטר פריס נילסן (בס) ופיטר אוסקילה (תופים). באלבום זה נשמע בבירור סגנון של ג'אז חופשי אירופאי, מלא אנרגיה שמזוהה, למשל, עם פטר ברוטזמאן.
אם מדברים על המרכיבים הטובים ביותר של הג'אז הפולני העכשווי, לא ניתן לדלג על מספר פסנתרנים צעירים ומצוינים. בנוסף ללשק מוז'דז'ר ומרצ'ין מאסצקי, שהוזכרו כבר קודם, יש למנות גם את סלאבומיר יאסקולקה ("Live In Gdynia Summer Jazz Days 2001", 2002; "Sugarfree", 2004; "Fill The Harmony Philharmonic", 2005) וכן מיכאל טוקאי – אחד הפסנתרנים הצעירים המיומנים ביותר מבחינה טכנית. האלבום שלו "Bird Alone" (2003) הוא דוגמה של ג'אז שנוגן מצוין בשלישייה (דארק אולשקייביץ' – בס ולוקש ז'יטה – תופים) ושואב מנסיונם של ביל אוונס והרבי הנקוק. בתור לתהילה העולמית ממתינים עוד אלופים צעירים של פסנתר: יטן סמוצ'ינסקי ופאוול קצ'מרצ'יק.
התיאור הקצר הנ"ל לא כולל, כמובן, את כל השמות שלקחו חלק במוסיקת הג'אז הפולני בעשור האחרון, אך הוא מצביע על כך שסוג זה של מוסיקה מתפתח בפולין יפה מאד וניתן, ללא גנדרנות מזויפת, להביט לעתיד בתקווה.
תרגום: דוד מאיוס